Search
  • ארז מזרחי

דלתות מסתובבות לזוגיות - ציפיות ואכזבות

דלתות מסתובבות לזוגיות

~~~~~~~~~~~~~~~


היא סובבה את המפתח במנעול הדלת,

פתחה את הדלת ונעלה אחריה.

החזרה לבית ריק, מילדים ובן זוג, קשה בכל פעם מחדש.


היא הביטה במראה הארוכה שליד דלת הכניסה.

היא כל כך אוהבת את המראה שלה, סוף סוף אחרי 52 שנים.

רק הפנים שידרו עצב תהומי שכזה, בדידות עמוקה.


"למה אני צריכה את החרא הזה?"

"למה אני מתעללת בעצמי בכל פעם מחדש?"

"כבר היה לי כל כך טוב לבד, מה אני צריכה בן זוג?"

הדמעות החלו לרדת על לחייה, דמעות של ייאוש.

אי אפשר היה לעצור אותן, והיא גם לא רצתה.


אחרי חודשים שבהם היא נמנעה מלהכיר ולצאת לדייטים,

אחרי שהחליטה שהיא מפסיקה לפחד,

מפסיקה להאשים את הגברים,

שוב היא קבעה דייט,

והיא התארגנה אליו שעות, רצתה לבוא במיטבה.


סידרה את השיער, איפור, בחירה של בגדים, שינוי, בחירה מחדש.

היא ביטלה פגישה עם חברה כדי להיפגש איתו.

הכל היה נראה כל כך מבטיח...

היא כל כך ציפתה לפגישה שלהם...


היא הכירה אותו באתר, ההוא שכל החברות שלה אומרות שיש בו רק "זבל".

כמה היא לא אוהבת לשומע אותן אומרות את זה. מצד שני, היא יודעת שבמידה מסויימת הן צודקות.

בכל פעם מחדש היא מכירה שם גבר, מסבירה להן כמה הן טועות, ובסוף מתברר שגם הוא כמו ההם.

נעלם, משקר, מנסה להרשים ומאחוריו אין כלום, לא מעניין, מנסה רק לגעת בה, להכניס אותה למיטה.


על פניו הוא נראה מתאים לדרישות שלה. והאל יודע, יש לה דרישות.

הוא נראה טוב, מבוסס, ספורטיבי ללא כרס (נדיר), מבוגר ממנה בשנתיים (אלוהים שלח לי מתנה, הרי רק צעירים או זקנים מאד פונים אליי).


הוא כתב לה את כל המשפטים הנכונים בוואטסאפ,

נשמע רהוט וחכם בטלפון, ואז הם קבעו דייט בקפה לא רחוק מהבית שלה.


היא הקדימה בעשר דקות כהרגלה, והתיישבה.

היא בחרה מיקום מואר (כבר היו כאלו שניצלו את החשיכה),

הזמינה כוס יין לבן מהמלצר,

ופתחה את הפייסבוק כדי להעביר את הזמן.


כשהגיעה השעה היעודה, והוא טרם הגיע, מיד החלו מחשבות לרוץ בראשה.

"הנה עוד אחד שמאחר, שלא מכבד נשים, שלא מכבד את המעמד".

"אולי קרה לו משהו?"

"נו, באמת, איזה שטויות. את סתם משקרת לעצמך"

"אולי הוא תיכף יגיע, תירגעי, מה הלחץ?"

"סבבה, מאחר, לפחות שיודיע. שיתקשר, שישלח הודעה. מה הבעיה?"

"למה אני כזו לחוצה? שחררי כברררר"

"אם הוא היה רציני, הוא היה מדייק, או אפילו מקדים"


הוא הגיע בעשר דקות איחור אבל היא כבר הייתה פצצה עם מרעום שלא ניתן לפירוק.

במקום להתנצל הוא אמר לה "כולה 10 דקות איחור, לא נורא".

באותו הרגע, במוחה נשמע הקליק של מוקש כשרגל דורכת עליו, שניה לפני פיצוצו.


היא כבר הבינה שהוא לא בשבילה. הוא נפסל. עכשיו רק נשאר למצוא מה עוד לא בסדר בו.

היא החליטה שהוא לא מתאים לה בתחושת הבטן, עכשיו צריך להצדיק את זה בראש.


אחרי שהיא מצאה מהר כמה ליקויים, חיפשה דרך החוצה.

"איך אני בורחת מפה הכי מהר שאפשר?"

"למה לעזאזל הזמנתי יין? מי יכול להתקשר לחלץ אותי מפה?"

אחרי חצי שעה התנצלה, שיקרה שכואב לה הראש וחזרה הביתה.

כשהביטה בעצמה במראה החלה לבכות.


*************

דלת מסתובבת

*************


היא הכירה אותו באתר, אותו אתר שכמה מחברותיה הכירו בו את בני זוגן.

היא יודעת שבכל אתר, יש אנשים מתאימים, ויש שלא.

היא לא ידעה אם הוא מתאים לה,


אבל אחרי בדיקת רקע קצרצרה שהבהירה לה שיש טעם לדבר,

ושיחת טלפון קצרה שהבהירה לה שיש טעם להיפגש,

הם קבעו דייט בקפה ליד הבית.


היא החליטה שהיא משקיעה בהופעה בשבילה, לא בשבילו.

היא החליטה שהיא לא מצפה לכלום ממנו, באה רק להכיר אדם חדש.

מכסימום, אשתה קפה עם אדם, אלמד ממנו משהו חדש, ואמשיך בחיי.


בזמן שהוא איחר היא התאמנה על נשימות, ושיחה עם הילדה הקטנה שבה.

הילדה שרוצה שיראו אותה, שיתייחסו אליה.

כשהוא הגיע הוא כמעט והפריע לה לדבר עם הילדה.


היא חייכה אליו, קמה לחבק אותו חיבוק קצר, והזמינה אותו לשבת.

כשהוא ראה שהיא לא מפסיקה לחייך, התנצל על האיחור.

הוא הודה שלא חישב נכון את הזמנים.

כנות - צ'ק, סימנה לעצמה.


היא הרגישה שהיא פתוחה לגמרי, באה עם לב פתוח, להקשיב ולדבר.

הם המשיכו לדבר, ורק עובדי בית הקפה שמו לב לזמן שחלף.

בינתיים הספיקו לאכול, לשתות סיבוב נוסף, לאכול קינוח.

אחרי שלוש שעות הם נכנעו לשעון, וקבעו שוב למחרת.


באיזו דלת אתם תבחרו בפעם הבאה?

לב וראש פתוחים או חוששים להיפגע?

0 views

על זוגיות, אהבה והתפתחות אישית

בלוג אישי